פסק-דין בתיק ע"פ 9232/12

השופט א' שהם:

1.        לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת, בת"פ 2779-08-12, אשר ניתן ביום 10.12.2012, על-ידי כבוד השופט ת' כתילי, סג"נ.

2.        המערער הורשע, על-פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב אישום מתוקן, כדלקמן: חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 ביחד עם סעיף 335 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ותקיפה, לפי סעיף 370 לחוק העונשין.

           בית משפט קמא גזר על המערער, בעקבות הרשעתו בדין, את העונשים הבאים: 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו מיום 27.7.2011 ועד ליום 11.9.2011; 18 חודשי מאסר על-תנאי, למשך 3 שנים ממועד שחרורו מהכלא, לבל יעבור כל עבירת אלימות מסוג פשע; כמו כן, חוייב המערער בתשלום פיצויים למתלונן בסכום של 20,000 ש"ח.

           המערער משיג על חומרת עונשו.

עובדות כתב האישום שהוגש נגד המערער

3.        בכתב האישום נטען כי ביום 3.7.2011, בשעות הערב, בכפר דבוריה, תקפו המערער ואחיו, אחמד עווד (להלן: אחמד), קטין בשם אדם אלטבל (להלן: הקטין), כאשר המערער הכה את הקטין בעינו השמאלית ואילו אחמד הכה אותו בלחי שמאל. כתוצאה ממעשה התקיפה, פרצה קטטה בין המערער ואחיו לבין הקטין וחברו, קטין נוסף בשם סייף ספדי (להלן: המתלונן), אשר נחלץ לעזרתו של הקטין.

           עוד נטען בכתב האישום, כי באותו יום בסמוך לשעה 23:00, הגיעו המערער ואחיו לביתו של המתלונן, כאשר המערער "מצויד בסכין מיוחדת בצורת חצי עיגול", אותה הסתיר במכנסיו. כיוון שהמתלונן לא היה בביתו אותה עת, התבקשו בני משפחתו לקרוא לו. המתלונן הגיע לביתו, כשהוא מלווה על-ידי חבר בשם עמראן דיאב (להלן: עמראן), ועם הגיעם לבית, פרצה קטטה בינם לבין המערער ואחמד, אשר היו מתוגברים על-ידי אח נוסף, בשם מוחמד עווד, אחיהם הגדול של השניים, שהיה מצוייד במקל.

           במהלך הקטטה, כך נטען, שלף המערער את הסכין שהיתה ברשותו ודקר את המתלונן בבטן התחתונה ובצד שמאל של החזה. כתוצאה מדקירות הסכין, נגרם למתלונן פצע באורך 6-5 ס"מ באזור הצלעות התחתונות, ופצע דקירה נוסף בבטן התחתונה. כמו כן, נגרם למתלונן חתך של כס"מ בטחול וחתך נוסף בסרעפת השמאלית. המתלונן הובהל לבית החולים, נזקק לניתוח דחוף ואושפז למשך שמונה ימים.

גזר דינו של בית משפט קמא

4.        בית משפט קמא קבע בגזר דינו כי המערער ביצע עבירה חמורה ביותר, ומעשיו מבטאים "זלזול בחיי אדם ובשלמות גופו". המערער פעל בקור רוח ולאחר תכנון מוקדם, שעה שהצטייד בסכין והמתין לבואו של המתלונן, תוך ביצוע "מעין מארב מתוכנן". המתלונן נפגע במקומות רגישים בגופו ונגרם לו נזק פיזי ונפשי רב.

           לצד הקולא, זקף בית משפט קמא לזכותו של המערער את הודאתו באשמה, את גילו הצעיר, את החרטה שהביע, את עברו הנקי, ואת העובדה כי נערכה סולחה בין משפחות המערער והמתלונן. עם זאת, סבר בית משפט קמא כי אין מקום לקבל את המלצת שירות המבחן, ולהימנע מהטלת עונש מאסר לריצוי בפועל על המערער, הגם שניתן, בנסיבות הענין, להסתפק בעונש מאסר קצר יחסית.

           לפיכך, גזר בית משפט קמא על המערער את העונשים המפורטים בפסקה 2 לעיל.

תסקיר מבחן משלים בעניינו של המערער

5.        לקראת הדיון בערעור, התבקש שירות המבחן להמציא לנו תסקיר מעודכן בעניינו של המערער. מהתסקיר עולה כי המערער החל לרצות את עונשו ביום 25.12.2012, כאשר תום ריצוי שני שליש מתקופת מאסרו, יחול ביום 10.10.2013.

           המערער מקבל אחריות מלאה על מעשיו ומביע צער וחרטה עליהם. המערער מתפקד באורח חיובי במתקן הכליאה, ומתואר כ"אסיר חרוץ, ממושמע ומסור, יוזם ואמין". המערער השתלב בתהליך טיפולי בתקופת כליאתו, והוא נוטל חלק "במגוון פעילויות וחוגים שונים". כמו כן, מתוכננת עבור המערער תוכנית שיקומית בתום מאסרו, באמצעות הרשות לשיקום האסיר.

הערעור על חומרת העונש

6.        בערעור שהוגש על-ידי בא כוחו של המערער, עו"ד ראפי מסאלחה, נטען כי בית משפט קמא לא נתן משקל מספיק לנסיבות המקלות בעניינו של המערער. בין היתר, מנה עו"ד מסאלחה את גילו הצעיר של המערער, את הודאתו באשמה, את לקיחת האחריות מצידו, את עברו הנקי, ואת חתימת הסולחה עם משפחתו של המתלונן. עוד נטען, כי תסקירי המבחן העוסקים במערער הינם חיוביים ביותר ומדגישים את האופק השיקומי בעניינו של המערער.

           לפיכך, התבקשנו לקצר את תקופת מאסרו של המערער.